סופר

אבל לא ידעתי על מה. במשך שנים הרעיון היה שם, חסר צורה, מחכה למשהו. עד שהעתיד התחיל לסחוף אותי —הבינה המלאכותית, המחשוב הקוונטי, כל מה שנבנה מול עינינו שבוע אחרי שבוע מבלי שכמעט איש יסתכל— ועימו באו ההישגים, הפחדים, הסחרחורת. השאלה המתמדת: לאן כל זה לוקח אותנו?

השאלה הזאת לא נותנת לי לישון. ובסופו של דבר היא מצאה את צורתה.

הסינגולריות השנייה היא הספר הראשון בסאגת ההתעוררות. אני קורא לזה מדע בדיוני, אבל אני חושד שבעוד עשור או שניים זה יפסיק להיות כזה.